קנוזואיקון

עידן הקנוזואיקון נמשך כ-65 מליון שנה, והוא הצעיר והקצר מבין העידנים הגיאולוגים. הקנוזואיקון נחלק לשני 

תורים: שלישון ורביעון. השלישון תופס את רוב העידן, בעוד הרביעון נמשך כ-2.8 מ.ש. בלבד. 

ישנה חלוקה נוספת של הקנוזואיקון, לשלושה תורים: פאליאוגן, ניאוגן, ורביעון. עידן הקנוזואיקון בעולם התאפיין 

בפעילות טקטונית נמרצת, אשר במשכה התחוללה האורוגנזה האלפינית. גם בישראל היתה זו תקופה של אי-שקט

טקטוני, אשר בסופה נוצר בקע הירדן, כסעיף של השבר הסורי אפריקאי. תהליכים טקטוניים אלה לוו גם בפעילות 

וולקנית ובשינויים במפלס פני הים.

 

 

לסבר מפורט לפי תקופות לחץ כאן

 

 

עד סוף המזוזואיקון היה אזורנו חלק מפלאטפורמה יבשתית שטוחה ומכוסה ים. בסוף המזוזואיקון ובתחילת

 

הקנוזיאקון החלה פעילות טקטונית שגרמה ליצירת קמרים וקערים, ולאחר מכן גם לשבירת האזור. ניתן לחלק את

 

הפעילות הטקטונית באזור לשלושה חלקים עיקריים:

 

1)  הקימוט הלוואנטיני - החל ככל הנראה במעבר בין הסנון לטורון, ובו נוצרה מערכת

הקמרים והקערים הא-סימטריים המכונה ׳הקשת הסורית׳. רוב האנטיקלינות שנוצרו

בשלב זה היו א-סימטריות, בעלות מפנה תלול יותר לכיוון דרום מזרח, ומתון יותר לכיוון

צפון מערב. קמטים אלה היו ככל הנראה תוצאה של שברים שנוצרו בשכבות עמוקות

יותר, בסלעי התשתית הפריקמבריים. שבירה זו נגרמה על-ידי תזוזת הלוח האפריקני

לכיוון צפון, שגרמה גם לסגירתו של ים הטתיס. תנועת לחיצה זו על שולי היבשת גרמה

ליצירת שברים הפוכים בתשתית. סלעי הכיסוי הסדימנטריים, שהם רכים וגמישים יותר,

התקמטו.

 

 

2) השבירה האריתראית - התרחשה בסוף המיוקן עד תחילת הפליוקן, ויצרה שתי

מערכות שברים עיקריות. המערכת הראשונה כוללת שברים נורמליים שכיוונים צפון-

מערב - דרום-מזרח, וניכרת עד היום באזור עמק יזרעאל ובשומרון. המערכת השנייה

כיוונה מזרח-מערב, ומכונה גם ׳מערכת שברי הרוחב׳. אלה הם שברי תזוזה אופקית

ימנית. חלק משברים אלה, למשל תמד, צין ופארן, חוצים את חצי האי סיני לרוחבו,

ושיעור ההסטה הרוחבית לאורכם מוערך בכשלושה עד ארבעה ק״מ. השבירה

האריתראית נגרמה עקב סיבוב הלוח האפריקני בכיוון השעון. השברים האלכסוניים,

המקבילים לים סוף, קשורים בפתיחתו עקב תנועת הלוחות לאורכו. שברי הרוחב לעומתם

הם שברי טרנספורם, הנגרמים מתנועות מתיחה על פני כדור הארץ הכדוריים.

 

 

3) שבירה לוואנטינית - חלה בסוף עידן הקנוזואיקון, ומתאפיינת במערכת שברים

שכיוונם צפון-דרום. שינוי זה בכיווני השבירה באזורנו נובע משינוי שחל בכיוון הפתיחה

של ים סוף - הסעיף של מפרץ סואץ התנוון, והסעיף של ים סוף, שכיוונו צפון דרום, החל

לפעול. סעיף זה, ומערכת השברים שנגרמה בעקבותיו, פעילים עד היום. מפרץ אילת הוא

לפיכך אוקיאנוס בהתהוות, בשלבי פתיחתו הראשונים. המורפולוגיה שלו עצמו ושל

הסביבה היבשתית שלנו, מתאימה למורפולוגיה של רכסים מרכז אוקיאניים - קיום בקע

צר וארוך באמצע הרכס, והתרוממות משני צידיו.