מיוקן


תקופת המיוקן (22.5 - 5.5 מ.ש.) 

המעבר בין האוליגוקן למיוקן 

תקופת המעבר בין האוליגוקן למיוקן היתה תקופה של נסיגה ניכרת של פני הים. נסיגה זו הביאה להמשך התחתרות 

הנחלים שהתחילו להיווצר באוליגוקן. נחלים אלה ניקזו את אזורנו לשלושה אגני ניקוז: מערבה לים התיכון,

צפון-מזרחה למפרץ הפרסי, ודרומה לים סוף, שכבר היה שקע טופוגרפי. הנהרות שהתפתחו עקבו בד״כ אחרי התבליט 

הטקטוני, אם כי מדי פעם חצו אנטיקלינות. 

המחזור הימי במיוקן 

טור הסלעים המיוקני מתאפיין במחזורים של הצפות ונסיגות ים, כפי שניתן ללמוד מהמבנה המחזורי של קונגלומרט 

בסיס - טור קלאסטי - קנוגלומרט גג, וחוזר חלילה. קונגלומרט הבסיס הוא הקונגלומרט השוקע בערוצי נחלים כאשר 

מתחילה עליה של מפלס הים וכוח ההסעה של הנחלים פוחת. קונגלומרט הגג הוא הקונגלומרט השוקע לאחר שההצפה נ

סוגה, וכוח ההסעה של הנחלים גובר עקב ירידת המפלס.

במישור החוף המחזור הימי בונה את חבורת סקיה, הכוללת את קונגלמרט יתיר כקונגלומרט בסיס, את תצורת זיקים 

החרסיתית ותצורת מבקיעים (גבס ואנהידריט) כטור קלאסטי מרכזי, ואת קונגלומרט בית-ניר כקונגלומרט גג. במרכז 

מישור החוף כוללת תצורת זיקים את הוולקניים של הפארק הלאומי, ושוניות אחדות הקרויות תצורת ציקלג.

בנגב ובערבה כולל טור הסלעים המיוקני במקומות רבים רק את שתי שכבות הקונגלומרט, ללא הטור הקלאסטי ביניהן. 

ברוב איזורי הנגב מתבטאת ההשקעה היבשתית של המיוקן בתצורת חצבה, המצביעה גם היא על מחזור של הצפה 

ונסיגה: כבסיס כוללת התצורה את קונגלומרט יתיר, מעליו טור גירי ששקע באגמים ובלאגונות, ומעליהם,קונגלומרט 

בית ניר.

ההצפה הימית במיוקן הגיעה גם מאזור המפרץ הפרסי, לאזורנו והתקדמה לאורך השקע הגדול שבין גוש החרמון וגוש 

היבוק. חדירה זו מיוצגת על-ידי תצורת עין-גב. לשון ההצפה הגיעה עד עין-גב. שוות הערך היבשתית של תצורה ימית 

זו היא תצורת הורדוס, המופיעה בגליל המזרחי,בעמק הירדן ובשולי השומרון.

אזור אילת הוצף בתקופה זו מכיוון דרום, ולשון הים שחדרה שם השקיעה את קונגלומרט רחם, המהווה כעין קונגלומרט 

בסיס לתצורת חימור שמעליו. תצורת חימור בנויה אבן חול, חרסית וקונגלומרט.

בתקופת המיוקן התרחשה בגליל המזרחי ובעמק יזרעאל פעילות וולקאנית ערה, שבמהלה נוצרה הבזלת התחתונה. כפי 

הנראה היה כוכב הירדן מרכז ההתפרצות, וטור הסלעים הוולקאניים שם מגיע ל-700 מ׳. 

סוף תקופת המיוקן 

בשלהי תקופת המיוקן הייתה נסיגה נרחבת של הים, ושלושת האגנים שהקיפו את המזרח הקרוב התייבשו כמעט לגמרי. 

הנסיגה השאירה אזורים רחבים שכוסו סלעים אוופוריטיים, המהווים את תצורת מבקיעים. נסיגה נרחבת זו גרמה 

לבלייה ניכרת של התצורות ששקעו במיוקן ואף קודם לכך. 

במעבר בין המיוקן לפליוקן החלה להיווצר מערכת השבירה האריתראית. כיוונה של מערכת זו הוא צפון-מערב -

דרום-מזרח, והיא תוצאה של פעולות מתיחה וגזירה. באזור הצפוני של המזרח הקרוב(סוריה ודרום טורקיה) יוצרת 

המערכת ״מניפה״ של שברים שכיוונם משתנה. השוני בכיוון השבירה נובע ככל הנראה ממפגש בין שלושה לוחות ערב, 

אירופה ואפריקה, המתרחש כאן. 

הביטוי העיקרי למערכת השבירה האריתראית באזורנו הוא היווצרות ים סוף ומפרץ סואץ, ויצירת שברים נורמליים 

המקבילים להם בכיוונם. שברי התזוזה האופקית יחד עם מערכת הבירה של אלכסנדרטה בצפון כגרמו להעמקת האגן

של הים התיכון בצורה ניכרת. במקביל, התרומם הגוש של סיני וצפון מצריים, וים סוף וסואץ נפתחו אל האוקייאנוס 

ההודי. המדבר הסורי התרומם גם הוא, ונותקה ההשפעה בין הים התיכון והמפרץ הפרסי. ביבשה נוצרה בתקופה זו 

מערכת של גראבנים שכיוונם מקביל לכיוון מפרץ סואץ, ביניהם עמק יזרעאל.