קרטיקון

תור הקרטיקון (140 ־ 65 מ.ש.) 

תור הקרטיקון נמשך כ 70 מליון שנה, ומחולק לתקופות וגילים אחדים. סלעים מתור זה מכסים שטחים רבים בישראל, 

ומעידים על סביבות השקעה משתנות. סלעים מתור זה מהווים את רוב החתך בארץ, וגם את רוב השטח החשוף(ניכר 

במפה הגיאולוגית בתור שטח ירוק נרחב). הקרטיקון מחולק לקרטיקון תחתון ועליון, אשר נחלקים בעצמם לגילים. 

הקרטיקון התחתון מתאפיין בעיקר בשכבות של אבן חול נובית, ואין הבדלים בין הגילים השונים. הקרטיקון העליון נחלק 

לגילים אשר נבדלים ביניהם במסלע. 


קרטיקון תחתון 

אופי סלעי המשקע שנוצרו בתחילת הקרטיקון נגרר ישירות מהארועים הטקטונים- וולקניים של סוף תור היורא. מעל 

לקונגלומרט שבבסיס הורבדה סדרה עבה של אבן חול נובית צבעונית, ששקעה על פני היבשה. עוביה נע בין 120 מ׳ 

במכתש רמון ל400- מ׳ במכתשי חתירה וחצרה. אבני חול אלה, השייכות לתצורת חתירה מופיעות בשטחים נרחבים 

באזור, משום שבתקופה זו היתה נסיגה נרחבת של ים הטתיס. ניתן למצוא אותן בשומרון, באזור קרית-שמונה, מג׳דל 

שמס, ובלבנון. 

תקופת שקיעתה של תצורת חתירה בארץ התאפיינה במאבקים בין הים ליבשה בשטח הנגב של ימינו, כאשר גבול ההצפות 

היה באזור המכתשים. חתך אבני החול מופסק על ידי חדירה ימית פעם אחת במכתש רמון, פעמיים במכתש הקטן ושלוש 

פעמים במכתש הגדול. עדות מוקדמת יותר לארוזיה החזקה שעברה על האזור בתקופה זו ניתן למצוא בתצורת ׳ערוד׳, 

הנמצאת מתחת לתצורת חתירה ונחשפת במכתשים. תצורה זו מורכבת מקונגלומרט הבנוי חלוקי קוורציט ומעט חלוקים 

מגמתיים. אלה חלוקים גדולים, אשר מקורם ככל הנראה באזור סיני (משום שהם קטנים ככל שמתקדמים לכיוון מזרח). 

אבן החול של תצורת חתירה שייכת לחבורת׳כורנוב׳, אשר כוללת בנוסף גם תצורות של משקעים חרסיתיים-חוואריים של 

ים רדוד. שילוב זה של אבן חול וחרסיות יצר למעשה מלכודות טבעיות לנפט וגאז. מאוחר יותר גם התקמט האיזור, ומבנה 

המלכודות השתפר. ואכן נלכדו פחמימנים במקומות אחדים בתצורת חלץ (חולית ימית). אולם מאחר שלא בכל המלכודות 

הטבעיות הללו נמצא נפט, מניחים כי שבירה מאוחרת יותר גרמה לבריחתו מהמלכודות. באזור השפלה ניתן ללמוד על 

ארוע אירוזיבי קצר בגבול בין הקרטיקון התחתון לעליון. גבול זה, המבחין בין תצורת גברעם, שבנויה ממשקע קלאסטי 

בעיקרו, ולבין הגיר הביוקלאסטי של חבורת תלמי-יפה. שינוי זה מעיד על הפסקת האספקה של חומר קלאסטי לא ביוגני 

אל הים הפתוח. שתי תצורות אלה מוגבלות לאזור המערבי של ישראל, כאשר אזור המעבר אל סלעי חבורת יהודה, בני 

אותו הגיל במזרח, הוא צר מאד. קו זה מכונה ׳קו התמורה׳, והוא למעשה מבטא את קו הגבול בין מדף היבשה ואזור הים 

הפתוח. שילוב המידע מוביל למסקנה כי בגבול בין הקרטיקון התחתון לעליון התפתחה מערכת שבירה ששינתה את כיווני 

הזרימה והובלת תוצרי הארוזיה באזור. 

בצפון הארץ מזהים את המעבר המקביל בזמן בשינוי בסוגי המאובנים. שינוי זה, של ריבוי פורמניפרים פלאנקטוניים, 

מעיד על שינוי במקורות האספקה של המשקעים. 



פעילות מגמטית בקרטיקון התחתון 

עדויות לפעילות וולקנית בקרטיקון התיכון ניתן למצוא בסלעי הבזלת החשופים בתמנע, הר עריף ומכתש רמון, וכן 

בוואדי מליח בשומרון, בצפון הארץ ובחרמון ובלבנון. מתוך בדיקות רדיומטריות עולה כי הגוף המגמתי הגדול 

במכתש רמון, המכונה ׳שן רמון׳, וכנראה שגם הגופים המגמטים בדרום הרמון, חדרו לתוך סלעי הטריאס והיורא בזמן 

האלביאן. באום-אל-פחם ובכרמל ניתן למצוא עדויות לפעילות פירוקלסטית, תוצאה של הרי געש בים או בסמוך לו. 

בכרמל מופעים רבדים של טוף, אשר קבר בתוכו בעלי חיים ימיים, שהתאבנו בצורה זו.