טריאס

תור הטריאס (230 ־ 195 מ.ש.) 

במשך עידן הפליאוזואיקון שרר באזורנו משטר יבשתי או ימי רדוד מאד. בתור הטיריאס חדר ים הטתיס והציף

שטחים נרחבים באזורנו, שהפכו לים רדוד.

סלעי תור הטיראס באזורנו משתייכם לשתי חבורות סלע: חלקה העליון של חבורת ׳נגב׳, וחבורת ׳רמון׳. 

שתי חבורות אלה בנויות בעיקר אבן חול, פצלים ודולומיט, והן דומות למדי זו לזו. 


התצורות השייכות לחבורות אלה ואיפיונן:

צפיר: בנויה אבן-חול, פצלים וסלעים קרבונטיים, לחילופין. עוביה הממוצע כ-200 מ׳. 

רעף: בנויה שכבות גיר. עשירה במאובנים גדולים. מעידה על הצפה ימית רחבה.

גוונים: בנויה סלעים קלסטיים ־ אבן חול, סילט, חרסיות מגוונים. מבנים סדימנטריים שונים, כמו שיכוב צולב  ומילו 

ערוצים מעידים על סביבת השקעה לא יציבה וחילופי יבשה וים רדוד, כאשר בסוף התקופה היתה הצפה ימית ממושכת. 

סהרונים: חלקו של המרכיב הקארבונטי גדול יותר בתצורה זו לעומת קודמתה, וכן יש בה מגוון גדול יותר של מיני

מאובנים. עוביה נע בין 165 מ׳ באיזור הרמון ו-250 מ׳ באיזור זוהר. מאובנים רבים אשר השתמרו בצורתם  המקורית 

(שתי קשוות מחוברות) מעידים על ים יציב ללא תנועות. 

בין תצורת סהרונים לתצורת מוחילה הבאה ארחיה ישנו מצוק גיר אדמדם שעוביו כ-3.5 מ׳ ופותח תקופה של סביבת 

השקעה ימית רדודה עד לאגונרית. 

מוחילה: כוללת בעיקר גבס ואנהידריט, סלעים אוופוריטיים המעידים על סביבת השקעה לאגונרית, מנותקת מהים

הפתוח. כלולות בה גם שכבות אחדות של דולומיט ופצלים, ומעט גיר. חלקה העליון של תצורת מוחילה בנוי גיר

לווחי, העשוי להעיד על הרבדה של ׳מרבדי אצות׳. שינויים אזוריים בעובי התצורה מעידים על תנועות של השתפלות 

גושים בעת השקעתה. 

בודרה: נחשפת רק בסיני. כוללת סדרה קלאסטית של אבן חול, סילט וחרסיות אדומים
.

 

לסיכום ניתן לומר כי אופי המשקעים מהטריאס מעיד על משטר השקעה של ים רדוד, לאגונות וסבחות (ביצות מלוחות 

בשולי ים), בחילופים עם משטר יבשתי. 

ניתן לפיכך לחלק את הסלעים הטריאסים בנגב לשלוש יחידות:
 
תחתונה - הבנויה מסלעים קלסטיים, ומעידה על תחילת תהליך ההצפה.
 
תיכונה - בנויה גיר עם מאובנים גדולים ומעידה על משטר ימי רדוד.
 
עליונה - בנויה בעיקר אוופוריטיים ודולומיט, ומעידה על משטר לאגונרי ונסיגת הים.