פליאוזואיקון

עידן הפליאוזואיקון מסמן את תחילת הטור הסטרטיגרפי, בו התאפשר שיוך מאובנים לקבוצות

מסוימות, ובכך - תיארוך של סלעים. העידן נמשך כ-340 מליון שנה, והוא הארוך מבין העידנים

שאחרי הפריקמבריום. עידן זה מחולק לשישה תורים:

 

 קמבריום, אורדוביק, סילור, דבון, קרבון, פרם. 

 

המסלע הפליאוזואי של אזורנו

 


הסלעים מעידן הפליאוזואיקון באזורנו נמצאים על גבי מישור גידוע כמעט שטוח (פנפליין) של התשתית הקריסטלינית 

הפריקמברית. מישור זה נוצר בתקופה המכונה ההרך הליפאלי - פרק זמן ממושך בסוף הפריקמביום בו התרחשה 

אירוזיה ממושכת, ששיטחה את פני המאסיב הערבו-נובי כמעט לחלוטין, למעט גבעות נמוכות. ניתן להבחין בקו זה 

למשל בתצפית לכיוון הרי ירדן, שם רואים קו ברור המפריד בין סלעי המסד הכהים ובין שכבת הסלעים הבהירים יותר 

מעליהם. אלה הם סלעי משקע, רובם קלסטיים (יבשתיים) ומיעוטם קרבונטיים ימיים. טור הסלעים מגיע עד לכדי עומק 

של של 4 קילומטרים. אולם טור זה אינו רציף באף אחד מאזורי תפוצתם של סלעים אלה, משום שתהליכי בלייה גרמו 

להסרתם של קטעים נכבדים ממנו. סלעי משקע מתור הקמבריום מוכרים מישראל, סיני, ערב הסעודית וירדן, בעוד 

נציגים של התורים אורדוביק, סילור ודבון מופיעים רק בערב הסעודית וירדן. סלעים מתור הקארבון מופיעים בסיני 

ומצרים, וסלעים מהפרם - בכל ארצות האיזור. 

בתקופות אלה התרחשו מספר ארועים טקטוניים של הרמה בכיוונים שונים, אך אין מדובר באורוגנזה אחידה, אלא 

בהשפעות של מבנים מרוחקים יותר. מכיון שבעידן הפליאוזואיקון היה אזורנו ממוקם בשולי היבשת האפריקאית, על 

שפת ים הטתיס הקדום, בכל התורים היו הצפות ונסיגות לסירוגין, כאשר באורדוביק, סילור ודבון הגיעו ההצפות עד 

לפנים ערב הסעודית. בכל האזור היה הים רדוד, ורק צפונית לו, למשל באזור תורכי, ישנם סלעים המעידים על פציאס 

עמוק יותר. התרוממות האזור גרמה לנסיגת הים (רגרסיה), בעוד שתנועות כלפי מטה גרמו להתקדמות קו המים לפנים 

היבשה (טרנסגרסיה). בחתך הסטרטיגרפי של האיזור ניתן להבחין לפיכך בשינויים באופי הסלעים ובמישורי אי
 
התאמה, אשר נבעה משינוי צורת פני השטח בתקופות היבשתיות.

טור הסלעים הפליאוזואי מתחיל למעשה בתצורה הכוללת שיירים פריקמבריים - זו תצורת צניפים, אשר למעשה

משוייכת לאותה תקופת בליה של סוף הפריקמבריום. סלעי תצורת צניפים מכילים ארקוזה, אבן חול בהרכב פלדשפטי ו

גרניט טחון. התצורה אינה נחשפת בפני השטח, אך התגלתה בקידוחים. עוביה - עד כ-2 ק״מ.